החלטה בתיק בש"פ 1373/05

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם) אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

           כנגד העוררים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והדחה בחקירה. בכתב האישום נטען כי העוררים ואנשים נוספים תקפו בסכין ובמקל שלושה מעדי התביעה (להלן: המתלוננים) במשפט המתנהל נגד אחיו של העורר 1. כתוצאה מהתקיפה, כך נטען, לאחד המתלוננים נגרם שבר פתוח, אשר בגינו אושפז במשך חמישה ימים, למתלונן אחר נגרם פצע ראש ולמתלונן השלישי נגרם פצע דקירה במותן.

           סמוך לאחר הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של העוררים כמבוקש. בהסכמת בא-כוח העוררים, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים אשר יוחסו לעוררים בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט קמה כי עילת מעצר נגד העוררים נוכח מסוכנותם, הנלמדת מהתקיפה החמורה המיוחסת להם, אשר גרמה לשברים ופצעי דקירה פתוחים, וכן מהרקע לביצועה, משמע הניסיון להניא את המתלוננים מלהעיד נגד אחיו של העורר 1. נוכח אופיים של המעשים המיוחסים לעוררים, קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר נגד העוררים גם בשל החשש שישבשו את הליכי משפטם. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי אין ליתן בעוררים אמון ולשחררם לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

           טענתו העיקרית של בא-כוחם של העוררים היא כי היה על בית המשפט קמא להורות על עריכת תסקיר מעצר על מנת לבחון אם לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, נוכח עברם הנקי וגילם הצעיר. מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי אין לשחרר את העוררים לחלופת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מהם ונוכח החשש כי ישבשו את מהלכי המשפט. באשר לעורר 1 מוסיפה באת-כוח המדינה וטוענת כי עברו אינו נקי, כפי שטוען בא-כוחו, נוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות של תקיפה והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

           לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. מן העוררים נשקפת מסוכנות של ממש, אשר נלמדת מכתב האישום המצייר תמונה של אירוע אלים אשר במהלכו הועמדו חיי אדם בסכנה. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי הליכי המשפט אותו ניסו העוררים לכאורה לשבש טרם הסתיימו וכן לנוכח עברו הפלילי של העורר 1. קיים חשש ממשי כי העוררים ישבשו גם את הליכי משפטם בהתחשב בכך שלא נרתעו לכאורה מלנקוט באלימות, תוך שימוש בנשק קר, על מנת לשבש את הליכי משפטו של אחיו של העורר 1. בנסיבות אלו לא מצאתי כי יש בחלופת מעצר כדי להגשים את תכלית המעצר.

           אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח באדר א התשס"ה (27.2.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: